Written by יש מספר דרכים אשר בהן ניתן לפתוח כיום עסק עצמאי ולהפעילו בצורה מוצלחת ביותר. אחת מן האפשרויות הללו אשר נחשבת למובילה כיום היא לא אחרת מאשר שיטת הזכיינות. זכיינות נחשבת כיום לשיטת פעילות כלכלית נפוצה ופופולרית במיוחד במדינת ישראל. בשיטה זו – החברה מעניקה לזכיין זכויות לשימוש בסמלים ובמוצרים שלה, והוא בתמורה משקיע בפתיחת הסניף שלה, שוכר כוח אדם מתאים, ומעביר לחברה חלק מן הרווחים שלו. השיטה של הזכיינות נחשבת על פי רוב טובה לשני הצדדים – הזכיין נהנה מעבודה עם חברה גדולה ומוכרת, ואילו החברה לא צריכה לגייס כוח אדם בעצמה כדי להרחיב את השליטה שלה בשוק. אז למה שני הצדדים מתחייבים בהסכם של זכיינות בסופו של דבר?
מה הזכיין צריך לדעת?
ראשית, על הזכיין להבין כי בשיטה של זכיינות, עליו להעביר חלק ניכר מן הרווחים שלו לחברה המזכה. למעשה, רוב הרשתות פועלות בצורה שבה הזכיין מעביר אליהן באופן ישיר את כל הרווחים שלו – והן אלו אשר מחלקות את העוגה בעצמן, ומעבירות לו את החלק שלו. ברוב המקרים, לזכיין עדיין יש את רוב הרווחים מהעסק, אם כי הוא מעביר נתחים משמעותיים לחברה המזכה – לרוב יותר מ40% מהרווחים.
על הזכיין לצאת גם בהוצאות השונות של הסניף שהוא מנהל – כולל שכירת הנדל"ן, שכירת כוח האדם המקצועי והכשרתו, שלום חשבונות שוטפים וכיו"ב. עם זאת, על הזכיין לא חלות ההוצאות של רכש וקניית המוצרים עצמם לחנות, ולרוב גם הוצאות הפרסום לא חלות עליו.
ומה חשוב לחברה המזכה?
בשיטה של זכיינות, החברה המזכה יכולה כאמור לדרוש מהזכיין את החלק שמגיע לה. היא גם לא צריכה לשאת בתשלומי המשכורות לעובדים, או בתשלומי החשבונות השוטפים, ואת כל התחום הנ"ל מנהלות הרשויות המקומיות מול הזכיין ולא מול הרשת עצמה. עם זאת, על הרשת להתחייב לתת לזכיין לעבוד בצורה שוטפת עם הספקים שלה, לערוך לו את ההכשרה המתאימה, להסביר לו מהו התכנון האסטרטגי של הרשת, ולתת לו תמיכה בפעילויות שאותן הוא מבצע.
